| <a target='_parent' href='../show_item.asp?levelId=mainLevel' >ראשי</a> -> -> <a href='hi_show.aspx?id=27960&design=0'>ציוני דרך</a> -> <a href='hi_show.aspx?id=27823&design=0'>ממושבה לעיר נופש וקיט</a> -> <a href='hi_show.aspx?id=27853&design=0'>בטחון, הגנה והעפלה</a> -> <a>מחתרות</a> |
| מחתרות |
עוד בטרם נחרש התלם הראשון באדמת נתניה כבר נתנו מתיישביה את דעתם לבעיות הבטחון, אשר עלולות היו להכחיד את חלום ההתיישבות בעודו באיבו. השמירה על בטחונו של היישוב החדש הוטלה על המתיישבים עצמם ושני שומרים בשכר, שפושניק וגרבובסקי שהיו חברי "הגנה" עוד במושבתם, אשר עבדו ביום תוך אבטחה ושמרו בלילה סביב היישוב. בשנת 1931 פרשו מארגון "ההגנה" בירושלים כמה מפקדי סניפים ובראשם אברהם תהומי והקימו את "ארגון ב'". בהדרגה קמו ל"ארגון ב'" סניפים במקומות שונים בארץ. ארגון זה נתמך ע"י חוגי הימין ביישוב והיישוב האזרחי ומעל לכל ע"י המפלגה הרביזיוניסטית שראו בו משקל נגד לתנועת הפועלים בארגון "ההגנה" הכללי. בנתניה הוקם סניף של הארגון, וזאת בעקבות הקמתו של הכפר הרביזיוניסטי "רמת טיומקין, שהיה ישות עצמאית ולו מוכתר משלו. בתחילה מונה דב הר - לב למפקדו הראשון של הסניף ולאחר מכן התחלפו המפקדים, ומשה מולדבסקי התמנה כמפקד.. (מתוך: שמואלי, אבשלום וברור, משה, 1982, ספר נתניה, הוצאת עם עובד). בשנים הראשונות שיתפו "ההגנה" ו"ארגון ב'" פעולה באבטחת היישוב באמצעות ועדת הבטחון המקומית. חברי הארגון הצטרפו לחברי "ההגנה במשימות שמטרתן הייתה שמירה על הנפש והרכוש מפני כנופיות הערבים. תפקידם המרכזי היה אבטחת הפרדסים מפני עקירה עצים, חבלה בבארות מים והצתת רכוש. מחסן הנשק של "ארגון ב'" ברמת טיומקין, שהיה גדול מזה של "ההגנה", הועמד לרשות הפעולות המשותפות. סידורי הבטחון והשמירה בנתניה אורגנו ע"י "ההגנה", וחברי "ארגון ב'" ובית"ר העמידו עצמם מרצון לפקודתו של מפקד "ההגנה" בתפקידים אלה. בעת מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט (1936 - 1939) הקימה "ההגנה" בנתניה את המרכז האזורי של הארגון לכל נפת עמק חפר. בתקופה זו היו בהגנה בנתניה כמה מאות חברים שהתאמנו והשתתפו במשימת הבטחון. בשנה הראשונה למאורעות ניטש "בארגון ב'" ויכוח שהפך למחלוקת חריפה בין המפקדים על מדיניות ההבלגה שגרסה הנהגת היישוב. מקצת מחברי הארגון שבו לחיק "ההגנה", ואילו האחרים הקימו את ארגון ה"אצ"ל" (ארגון צבאי לאומי). סניפי אצ"ל החלו להתארגן מחדש ולבצע פעולות תגמול בתגובה על הטרור הערבי. ארגון ה"אצ"ל קבע ברמת טיומקין את המרכז האזורי שלו. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה (1939) הועמדה הציונות במצב נואש והיתה בין הפטיש של "הספר הלבן" לבין סדן המלחמה בגרמניה הנאצית. "ההגנה" סרה למרותה של הנהגת "היישוב המאורגן" והשקפתה היתה: מלחמה בהיטלר כאילו לא היה "ספר לבן" ומלחמה ב"ספר הלבן" כאילו לא היתה מלחמה. האצ"ל סר למרותה של ההסתדרות הציונית החדשה והשקפתו היסודית היתה השתתפות במאמץ המלחמתי ע"י התגייסות ליחידות בצבא הבריטי, תוך מאבק מזויין בשלטונות המנדט. הגישה הבסיסית של הלח"י (אשר קם בשנת 1940 כתוצאה מפילוג באצ"ל) ראתה בבריטים אויב הציונות. גישה זו התנגדה לכל שיתוף פעולה עם הבריטים במלחמה בגרמניה, ונקטה (בניגוד לאצ"ל) פעולות טרור אישי ששיאן היה בהתנקשות בחיי הלורד מויין, חבר הקבינט הבריטי, במצרים 1944. מפקדת "ההגנה" הקימה נפות במקום הגושים, וקבעה בנתניה את מטה "נפת עמק חפר" (שנקראה לאחר מכן נפת "גד"), סמוך למטה גדוד הנוטרים. הנפה השתרעה במרחב שבין רעננה וחדרה. חיים כרם שהיה מפקד גדוד הנוטרים הראשון מטעם "ההגנה" התמנה גם למפקד הנפה הראשון. בתקופה זו מנה ארגון "ההגנה" מאות חברים, חלקם במדים וחלקם במחתרת. סניף האצ"ל בנתניה התבסס וגדל בעזרת מספר גורמים, שהעיקריים שבהם הם: קיומה של רמת טיומקין הרביזיונסטית שנתנה חסות לפעילות המחתרתית ע"י מחבואי נשק ומקומות אימון. פלוגת בית"ר היוותה מקור לגיוס כוח אדם אידיאליסטי וממושמע. יזמי תעשיית היהלומים שהתפתחה בנתניה בתקופה זו היו ברובם חברי התנועה הלאומית, והיא סיפקה מקומות עבודה וכן כיסוי לרבים מהמפקדים שהגיעו לנתניה. במאי 1939 קיבל דב רובינשטיין את הפיקוד על המחוז. היתה זו תקופה של פעילות רבה בהדרכה וברכש. בתקופה זו מנה הסניף כ - 200 חברים. בסוף שנת 1940 הוקם בנתניה סניף הלח"י, לאחר הפילוג מהאצ"ל, בפרדס "רמת הרצל". את הסניף הקים יוסף רוט שכנויו במחתרתי היה "דניאל". בצריף השכור ברמת הרצל נערכו קורסים לקבוצות קטנות בנות 5 - 8 חברים. החברים הראשונים היו פורשי האצ"ל ואח"כ הצטרפו חברים חדשים. פעולות הלח"י בראשית שנות הארבעים הסתכמו בהדבקת כרוזים, תצפית ומעקב אחרי תחנות משטרה ומחנות צבא וברכישת נשק. מאוחר יותר התחילו לבצע פעולות, ביניהן פיצוץ בית הקולנוע במחנה הבריטי בדרום העיר. מאות מבני נתניה בחורים ובחורות שהיו חברים ב"הגנה" ובאצ"ל התנדבו ליחידות השונות בצבא הבריטי ול"בריגדה היהודית" שהוקמה בסוף שנת 1944. רבים מאנשי "ההגנה" התנדבו ל"פל-ים", ההתנדבות זו החלישה את במיוחד "ההגנה" בנתניה. עם תום מלחמת העולם השנייה (1945), התפנו כל הארגונים למשימה, שנעשתה לראשונה במעלה : הוצאת הכוחות הבריטיים אל מחוץ לא"י והקמת מדינה. ברחבי הארץ התגברו הפעולות כנגד הבריטים. גם נתניה נטלה חלק באירועים ובפעולות השונות. בליל 2 בנובמבר 1945 נערכה התקפה מקיפה על גשרים, על מסילות ברזל, על תחנות משטרה וכד'. הבריטים, כתגמול, הקיפו את קיבוץ גבעת חיים והחלו להשמיד את מבנים ומטעים. רבים מבני נתניה, נחלצו לעזרת תושבי גבעת חיים והפריעו לבריטים. הבריטים הפעילו נשק וכמה תושבים נהרגו ונפצעו. (מתוך: ארכיון עיריית נתניה ג 22, סימול 48). לאחר פירוקה של "תנועת המרי העברי" ביולי 1946, בעקבות פיצוץ מלון "המלך דוד" בירושלים ע"י האצ"ל, השתתף סניף האצ"ל המקומי בשלושה מהמבצעים שתרמו לסילוק הבריטים אל מחוץ לגבולות הארץ: הלקאת הקורפול הבריטי: בדצמבר 1946 נדון חבר אצ"ל צעיר ל 18 שנות מאסר ול 18 מלקות. פסק הדין בוצע למרות אזהרת האצ"ל. לאחר מספר ימים נתפסו ע"י האצ"ל אנשי צבא בתל אביב, בראשון לציון ובנתניה.בנתניה נעצר קורפול ע"י כיתת אצ"ל מקומית, הובל לחורשה, הולקה 18 מלקות על אחוריו והוחזר למלון "מטרופול" בתחתוניו בלבד. הפריצה לכלא עכו: במאי 1947 תקפה יחידת אצ"ל את כלא עכו, כשאנשיה לבושים במדי הצבא הבריטי, ושחררה 41 אנשי מחתרת. בשעת הנסיגה נתקלו באנשי צבא בריטיים. בחילופי האש נפלו תשעה מן הבורחים והמבצעים ורבים נפצעו ונתפסו. בסיס היציאה למבצע היה בית חרושת ליהלומים בנתניה. 15 איש מנתניה השתתפו בפעולה ואחד מהם, ניסים לוי , היה בין הנופלים. יעקב וייס נפל בשבי, נדון למוות והועלה לגרדום. מיכאל אשבל, מחבר השיר "עלי בריקדות", חבר האצ"ל בנתניה, היה בין הבורחים ונהרג בהיתקלות בעת הנסיגה. תליית הסרג'נטים הבריטיים: חמישה מפורצי כלא עכו נתפסו והועמדו לדין. שניים נידונו למאסר עולם ושלושה למוות בתלייה. מפקדת האצ"ל החליטה לתפוס בני ערובה בריטיים כדי להרתיעם מביצוע פסק הדין. ב 11 ביולי 1947 נתפסו 2 סרג'נטים מהמודיעין הבריטי שיצאו מבית קפה ברחובה הראשי של נתניה. השניים הובאו ברכב למקום סתר שהוכן בבית חרושת נטוש ליהלומים בשכונת "טובורק". השלטונות הטילו עוצר על נתניה והאיזור וערכו חיפושים למשך שבועיים ללא תוצאות. לאחר שהוסר העוצר גוייסו חברי "ההגנה" וערכו אף הם חיפושים כדי למנוע פגיעה בסרג'נטים והחמרת המצב עם בריטניה. ב 26 ביולי הועלו שלושת חברי האצ"ל לגרדום בכלא עכו. יום לאחר מכן הוצאו שני הסרג'נטים להורג במקום מסתור, וגופותיהם נתלו על שני עצים בחורשה מדרום לנתניה - חורשת הסרג'נטים. סביבם הונחו מוקשים כדי לפגוע בבריטים נוספים. משניסו הבריטים להוריד את הגופות, והתפוצץ מוקש שפצע קצין בריטי. בתחילת אוגוסט 1947 פשטו כוחות צבא ומשטרה על יישובים רבים בארץ שמטרתם חיפושים ומעצרים. גם נתניה שילמה את המחיר. עשרות אנשים ובניהם ראשי היישוב נעצרו. באמצע אוקטובר 1947 היגלו השלטונות 251 עצורים לאפריקה ביניהם 24 מתושבי נתניה שהיו חברי אצ"ל ולח"י. אריה אשל כותב את סיפור הטיפה בספר "שבירת הגרדומים": "אהרון ויינברג הצליח לקשור יחסי ידידות עם שני סמלי המודיעין ולהפעילם, כפי שהטיל עליו הש"י. הוא אף הזמינם לעיתים לבילוי בנתניה... השלושה התגלו לאצ"ל בפעם הראשונה בליל ה 4 ביולי, שבוע לפני החטיפה. צעיר חבר ארגון האצ"ל, שבילה ב"בגן ורד" וישב בקרבתם הבחין כי הם דוברי אנגלית... הצעיר הלך בעקבותיהם. השלושה פנו לעבר מחנה הנופש הצבאי, בצפונה של נתניה. בהתאם לכך נערך האצ"ל כעבור שבוע... דוד קפלן, הנשק הראשי במחוז הוציא מהסליק אקדחים, תחמושת ובקבוק כלורופום, והכין מטליות וחבלים... הבריטים שנהגו לבקר בעיירת הקייט היפה והחדשה, נעלמו זה מכבר מרחובותיה... בגן ורד הסמוך לים, ובסביבתו נמצאו שניים או שלושה זוגות, שמתפקידם לפקוח עין על המתרחש... זמן רב חלף על כל אלה בהמתנה מורטת עצבים ובתקווה שההזדמנות היחידה שנקרתה להם לא תוחמץ. אלא שבינתיים נעם הבילוי לשלושה שישבו "בגן הורד", והם לא מיהרו להינתק מצלילי התזמורת, מהשירים, ממראה הרוקדים ומהאווירה השמחה. השעה היתה כבר אחרי חצות כאשר הגיעו סוף סוף הרגע שלו המתינו כולם. השלושה יצאו מבית הקפה... רחובות נתניה היו כמעט רקים מאדם, המרחקים בה קצרים, והשלושה נמצאו ללא מאמץ כשהם מטיילים בנחת לאורך המדרכה ליד בניין המועצה המקומית. המכונית נעצרה לצדם לאט, ללא חריקת בלמים. הפתעתם הייתה מוחלטת כאשר לנגד עינהם ניצבו ארבעה צעירים רעולי פנים ואקדחים שלופים בידיהם...". שני הסרג'נטים הבריטיים הובאו למקום סתר, שהוכן בבית החרשת נטוש ליהלומים בשכונות "טובורק", ואילו ויינברג שוחרר. ב - 27.11.1947, יום לאחר תליית שלושת חברי אצ"ל בכלא עכו נלקחו הסרג'נטים לחורשת האקליפטוסים ונתלו. "החוטפים והחטופים הוסעו מהמקום ע"י יוסף מלר בן לותיקי נתניה אל חורשת האקליפטוסים... שם תלינו את הבריטים בחבלים ומיקשנו את הסביבה ברדיוס 2- 3 מטרים מתוך כוונה שאם יבואו הבריטים להורידם ייפגעו גם הם.. טישטשנו את העקבות והסתלקנו" (מתוך: אשל, אריה, שבירת הגרדומים, הוצאת זמורה ביתן). בנתניה הוחזקו 25 סליקים לטובת ה"הגנה" שנפתחו בעת הצורך: "שכ' בן ציון - בבית הכנסת ליד בית הקברות , בתחתית ארון הקודש ובבית הקברות - 2. שכ' בו ציון - בדיר העזים של החבר יצחקי - 2. בבנין המועצה המקומית ברח' הרצל 15 - 1. על גבעת הנוטע, רח' סמילנסקי - 1. בבית ספר ביאליק - במבנה הישן הראשון- 1. בשכ' גבע - בחצר גוטבייטר - 1. בבית כנסת הגדול "שונה הלכות" מתחת למדרגות עזרת הנשים - שבעת הבתים - בשתי חצרות ראשוני נתניה - 2. פרדס בבלי - 2. הרי גרינטל ליד שיבר המקום - 2. בשיכון עממי - רח' הפורצים בבנין אבן של הצבע גרינברג - 2. נווה איתמר במחסן המורה שיירמן - 1. קיבוץ קדמה (ליד נווה איתמר), מתחת לרפת וע"י חדר האוכל - 2. שכונת עין עובד - 5." (רשימת הסליקים מתוך: ארכיון עיריית נתניה, ג 22, סימול 70). הסליקים של האצ"ל היו בעיקר באזור רמת טיומקין.
| |||||||||||||
