פרדסנות

פרדסים ניטעו באזור החוף כבר מסוף המאה ה 19 ע"י בעלי קרקעות ערבים עשירים. מראשית המאה העשרים הפך ייצוא ההדרים לאירופה לאחד הענפים הכלכליים במרכזיים בארץ ישראל.
בראשית המאה יוצאו כמעט חצי מליון תיבות לאירופה וערב מלחמת העולם הראשונה כבר יוצאו יותר ממליון וחצי תיבות פרי הדר. בהתחלה היה הייצוא מהפרדסים הערביים, אך עם הזמן תפסו את מקומם הפרדסים שהיו בבעלות יהודית. הפרדסנות היהודית נחשבה למהפכנית כיוון ששברה את המוסכמות והחדירה שיטות עיבוד חדשניות לפרדסים. היהודים הכניסו את המשאבות המוטוריות ובכך פתרו את בעיית אספקת המים שהגבילה את גודל הפרדסים, את פיזור השתילה בפרדס, את גידול הלימונים וסוגי תפוזים חדשים ולבסוף את הקידוחים העמוקים כאמצעי לייעל את השקיית הפרדס ולהגדיל את שטחי הנטיעה. חידוש אחר הייתה העובדה שהתוצרת מהפרדסים שהיו בבעלות יהודית אף שווקו בצורה מאורגנת שיתופית ואף כקרטל שהתחרה בתוצרת הערבית בארץ.
ערב מלחמת העולם השניה הפרדסים השתרעו וכיסו חלק ניכר מאזור החוף והתחילו להתפשט מזרחה לכיוון אדמות השרון. הפרדסים נחשבו לענף שיוכל להבטיח פרנסה, הן לבעלים והן לפועלים. קרקעות שפלת החוף, השרון ומרגלות הרי יהודה התאימו לפרדסי הדר, אלא שהיתה בעיה של מימון ושל הזמן הרב המפריד בין נטיעת הפרדס ובין הקטיף הראשון. ב-1923 היו בידי יהודים 6,000 דונם של פרדסים. בשנים 1926-1924 נטעו עוד 6,000 דונם, וב-1927 כשנסתיים המשבר הגדול של העלייה הרביעית - נוסף שטח דומה לזה. (מתוך: חשביה אריה, עיר הירוק, סיפורה של הוד השרון, הוד השרון, 1996).
מאמצע שנות ה 20 ואילך תרמו ההדרים יותר מכל ענף אחר להרחבת תחומי ההתיישבות החדשה בשרון. חשיבותה היתה רבה בעיקר בתחום התעסוקה וכיעד להשקעות הון יצרניות . פריחתו של הענף אפשרה קיומם של עשרות אירגוני התיישבות, ששהו במושבות ההדרים בצפייה לעלייה על הקרקע ולהקמת יישובים חדשים. (מתוך: דן גלעדי, ההדרים בשרון - מנוף ליישוב האזור ולפיתוחו, בתוך אבי דגני וחובריו, 1990,השרון בין ירקון לכרמל, הוצאת משרד הבטחון)

בראשיתה נתניה היתה מושבה חקלאית לכל דבר. המתיישבים שבאו למקום נתכוונו להקים יישוב חקלאי שיתבסס על ענף הפרדסנות. כמו יישובים אחרים המתיישבים נתקלו בבעיות קרקע, מים, תחבורה וכד'. פועלים רבים אשר החלו להגיע למקום מצאו אף הם מקורות פרנסתם בפרדסנות.
משהחלו העצים ללבלב ולהניב התברר כי משטר הרוחות במקום היווה בעיה חמורה: רוחות החורף ייבשו את העלים וטלטלו את הפירות.
המתיישבים מצאו דרכים לצמצם את פגיעת הרוחות ע"י שתילת שורות של עצי קיקיון כחציצה בין הפרדסים לבין החוף וע"י מתיחת של מחצלות בין קורות עצי האקליפטוסים. לפי הצעתו של האיכר פסקל מפתח תקווה , ניטעו עצי ההדר בצפיפות כדי לצמצם את פגיעת הרוחות, ולימים היה צורך לדלל את העצים. אך למרות כל המאמצים התברר כי רמת היבולים היתה נמוכה מזו שהיתה מקובלת באיזור השרון, וגם אחוז הפירות שנמצאו בלתי ראויים לייצוא היה גבוה.
בשנים 1933 - 1936 היו שנות גאות בארץ ישראל. היתה זו עלייה גדולה והיישוב היהודי גדל ב 125%. ענף ההדרים קיבל תנופה חזקה וגרר אחריו השקעות הון גדולות. גאות זאת הורגשה באזור השרון ככלל ובנתניה בפרט. שטח הפרדסים גדל בעשרות אחוזים ומשך מתיישבים חדשים רבים ליישובים קיימים וליישובים חדשים וכן התרבו שכונות הפועלים ע"י המושבות. כל התהליכים שקרו בארץ ובשרון התבטאו בנתניה: שגשוג ענף ההדרים, תוספת גדולה של אוכלוסיה ובנייה בקנה מידה גדול. במצב זה תפסה נתניה בשנת 1935 את המקום השני בשרון אחרי חדרה בגודל השטח הנטוע של הפרדסים.
בשנת 1936, בשעה שהחלו פרדסנות נקלע ענף הפרדסנות למשבר קשה, וזה איים למוטטו. בעקבות המאורעות חדלו בעלי ההון להשקיע את הונם בישראל. התושבים עצמם הועסקו שוב ושוב במשימות הבטחון. גם ענף הפרדסנות בעולם נקלע לשפל כלכלי משום שארצות רבות באזור הים התיכון ייצאו הדרים בכמויות גדולות והביאו לירידת מחירי הפרי.
על רקע מצבם החמור של הפרדסנים פרצה מלחמת העולם השנייה, ענף הפרדסנות נפגע אנושות, עד כי אפשרות התאוששותו הוטלה בספק. נתניה מושבת ההדרים, הפכה כמעט בן לילה למרכז חשוב בתעשיית היהלומים ולעיר קיט משגשגת. (מתוך: דן גלעדי, ההדרים בשרון - מנוף ליישוב האזור ולפיתוחו, בתוך אבי דגני וחובריו, 1990,השרון בין ירקון לכרמל, הוצאת משרד הבטחון)

מידע נוסף


	ייבוש ביצות הפאליק
	חקלאות
	הבאר הראשונה
	"מי שרון"
	חברת "הנוטע"