במהלך מלחמת העצמאות נקשר שמה של רחובות עם חיילי גדוד 52 של גבעתי, שהיה מורכב ברובו מבני רחובות.
ב 23.3.48 קיבל מפקד חטיבת גבעתי הוראה מהמטכ"ל: "תקוף ופגע בתחבורה הערבית בכל האמצעים ובכל השיטות במגמה לשתק את פעולות האויב". עיקר המשימה הוטל על גדוד 52. ארבע פעמים תקפו כוחותינו את התחבורה הערבית בדרך קוביבה - כפר אהרון. בפעם הרביעית נכנסה כיתה של חיילנו לקרב עם ערביי קוביבה, שתוגברו ביחידה מ"צבא ההצלה" המצרי. כיתה אחרת בפיקודו של אפרים גובר חשה לעזרתה ותקפה את קוביבה. בשעה שהכיתה נסוגה לבסיסה נהרג אפרים גובר, בסמוך לגבעת הכלניות.
גדוד 52 השתתף בקרבות רבים בכל המרחב שמתל-אביב ודרומה, ביניהם פיצוץ מפקדת חסן סלאמה, שליד רמלה, ולחימה בתל אריש (תל גיבורים בחולון), מבצע בו נפלו 22 מחיילי הגדוד.
לאחר ההכרזה על הקמת המדינה הוטל על הגדוד לבלום את הצבא המצרי, שהיה בדרכו לכיוון תל אביב. הגדוד כבש את המתחמים המבוצרים של הצבא המצרי בחוליקאת (חלץ) ובכך נשבר המערך המצרי, שחסם את הדרך לנגב. בזכות פעילותו זו, פריצת הדרך לנגב, זכה הגדוד לכינוי "הבוקעים".
בתוך השטח העברי הרצוף מראשון לציון ועד כפר ורבורג, השתרע גוש קוביבה - זרנוגה - יבנה, שטח של כ-40 קמ"ר שהיה נתון בעיקרו לשליטת הערבים. בליל ה-27/5/48 כבשו גדוד 52 וגדוד 55 מחטיבת "גבעתי" את קוביבה ואת זרנוגה. המבצע, שתוכנן בקפידה, נקרא בשם "בר יוחאי", כיוון שהימים היו ימי ל"ג בעומר.
|
