|
בן מרים ויצחק
נולד בפולין - וארשה בג' בכסלו תרס"ח , 27/11/1908 שרת בחטיבת עציוני (חי"ש) נפל בקרב בי"ג באייר תש"ח , 22/5/1948 במלחמת העצמאות מקום נפילה: ירושלים באזור ירושלים והסביבה מקום קבורה: ירושלים - הר הרצל אזור: א, חלקה: 15, שורה: 01, קבר: 02. |
מ.א. 0172400 
בן 39 בנפלו |
|
קורות חיים:
בן יצחק (הוא יצחק גרינבוים, המנהיג הציוני בפולין ובארץ, שר-הפנים בממשלת-ישראל הזמנית) ומרים לבית לוריא. נולד ב-27.11.1908 בוארשה, פולין. נתחנך בבית-ספר עממי עברי ותיכוני, ובגימנסיה היהודית "חינוך" ואחר-כך הצטרף ל"השומר הצעיר", הוסיף להמשך לשמאל, ועבר למפלגה הקומוניסטית. בגיל 19, כשלמד משפטים באוניברסיטת וארשה, נאסר בשל פעילות קומוניסטית, עונה קשה ונידון ל-4.5 שנות מאסר. כעבור שנתים וחצי שוחרר זמנית בגלל התרופפות בריאותו וברח לפאריס. שם גמר באוניברסיטה את מחלקת המשפטים, הוסיף לפעול במפלגה בתפקידים שונים ובעריכת עתונה בפולין. ב-1938 התנדב עם אחרים לעזרת הממשלה הרפובליקנית בספרד נגד צבא הגנרל פרנקו ונלחם בחזיתות שונות בחיל התותחים האנטי-טנקיים. ב-1939 נמלט חזרה לצרפת עם שרידי הצבא והממשלה של הרפובליקנים והושם במחנה-ריכוז, מששוחרר חזר לעבוד במפלגה ובעתונה בפאריס. משפרצה מלחמת-העולם השניה התנדב לצבא הצרפתי, ומשהוצע לו להיכנס ללגיון הזרים וסירב, גויס ליחידה פולנית. כשהועברו שרידי החיילים הפולנים לאנגליה, אחרי תבוסת צרפת ביוני 1940, נשאר הוא בצרפת, חזר בדרך הרפתקאות לפאריס והתמסר לעבודת מפלגתו במחתרת. אחרי כשנה נאסר ונשלח למחנה-ריכוז ליהודים בטורטל ואחר-כך בבום-לה-רולנד, ונבחר ליושב-ראש ועד העצורים ולנציגם בפני השלטון. לפי הוראות המפלגה הקומוניסטית אסור היה לשתף פעולה עם השלטון הצרפתי הנכנע לנאצים וכן אסור היה לשתף פעולה עם השלטון הצרפתי הנכנע לנאצים וכן אסור היה להשתחרר על-ידי בריחה אינדיבידואלית, אך כיהודי יעץ ליהודים לצאת לעבודה חקלאית, כהצעת השלטון, ובדרך זו ניצלו ממשטר המעצר ומשילוחם למחנות שבפולין, ורק ביחס לעצמו קיים את הוראות המפלגה. כשהרשתה לו סוף-סוף המפלגה לברוח, כבר איחר את האפשרות ונתפס עקב הלשנה. ביוני 1942 הובל למחנה אושביניצם והועבר למחנה העבודה וההשמדה בירקנאו. לבקשת חבריו מהמחנה בצרפת קיבל עליו גם שם תפקיד "ציבורי" - להיות המפקח על הצריף ואחראי לפני פושע פלילי פולני, הממונה על כל הצריף. זה היה תפקיד מסוכן ואחראי ביותר, שכן היה עליו לשמור על הסדר בקפדנות יתירה, לבל ימצאו המפקחים הגויים אמתלה לרצוח את האנשים בשל עבירות על התקנות האכזריות בחומרתן. מחוויותיו שרשם מהתקופה ההיא נראה, שבתור אדם מנוסה בסכנות ובמשטרי כלא ומחנות וכבעל הבנה פסיכולוגית עמוקה, ידע להיות מהלך ופועל בקור-רוח בין צללי-אדם, ולהשפיע עליהם אומץ ושליטה עצמית כדי להינצל מהשמדה. חבריו-לצרה הראשונים, שהכירוהו עוד מהמחנה בצרפת, קיבלו ברצון את הקפדנות שבמרותו, בידעם שהציות הוא לטובתם. כשנה מילא חובה זו בתבונה, זהירות ובטקט, בלי לעורר שום תלונה בפרק-זמן זה. משנתחלפו האנשים באחרים, ראו החדשים את תקיפותו כאכזרית ונטרו לו איבה. מסוף 1943 עבד במכרות יבישוביץ ובינואר 1945 הועבר לבוכנואלד, עם פינוי מחנות אזור אושבינצים בגלל התקרבות צבאות רוסיה ופולין. בבוכנואלד האשימוהו דרי חדרו לשעבר בבירקנאו בהתאכזרות, בהיותו מפקח שם, אך ועדת האסירים, שדנה בהאשמות, זיכתה אותו. בימים האחרונים לפני השחרור השתתף בהתגוננות המחנה. אחרי השחרור התמסר לעבודה ציבורית בין האסירים לשעבר ובעיקר עשה תעמולה בין הפולנים, שיחזרו למולדתם ויהיו אזרחים נאמנים למשטר החדש. פעולתו זו לא ישרה בעיני ממשלת פולין הימנית שבלונדון ולדרישתה נשלח מהמחנה חזרה לפאריס. שם הכירוהו שני יהודים מאסירי בירקנאו לשעבר, האשימוהו שהיה "ראש מחנה-המוות בבירקנאו", והמשטרה הצרפתית אסרה אותו. אחרי שמונה חדשי חקירה, משלא מצא התובע הכללי הוכחות להעמידו לדין, ביטל את התביעה. מיד אחרי שחרורו עלה ארצה ב-1.5.1946. ישב בבית אביו בירושלים, התמסר לחקר ההיסטוריה היהודית וכתב כמה מחקרים, ביניהם: "הערות לתקופה הראשונה של ההיסטוריה היהודית" ו"רשת מסחרית-קולוניאלית של היהודים בימי-קדם", שנשארו אחריו בכתב-יד. בראשית מלחמת-השחרור התיצב לשירות ב"משמר-העם" ומשגברו הקרבות התנדב לשירות מלא. נסיונו הצבאי, שיקול-דעתו כאדם קשיש בין צעירים, יחסו החברי ומשמעתו, הסניגוריה שלימד על ליקויים ופגמים בסדרים ובאספקה בשל תנאי צבא מתהווה של מדינה מתהווה וההומור הטוב שבהערותיו - כל אלה עזרו בהרבה להעלאת ה"מוראל" של פלוגתו. עבד בעיקר במקלע ושימש זמנית כסגן מ"כ. השתדל להסתיר את "זכות-האבות" שלו, לבל יעתירו עליו יתרונות. השתתף בשמירה על שכונות דרום ירושלים, בכיבוש בית דויד, תחנת-הרכבת ובית-הדפוס הממשלתי ועוד. באחרונה התנדב ללכת עם תגבורת לרמת-רחל ולקח אתו את המקלע. בנסעם במשורין מתלפיות לרמת-רחל הותקפו ומפקד הפלוגה נהרג. אליעזר קפץ ראשון החוצה וחיפה במקלע על נסיגת חבריו. נפגע ברסיס בלסת והמשיך לירות ולחפות. סירב להינשא בידי חבריו והמשיך לסגת בזחילה, התרומם ונפגע מכדור בראשו ונפל ביום 22.5.1948. היה קבור בשייך-באדר א', וב-10.9.1950 הועבר למנוחת-עולמים להר-הרצל בירושלים. |
|
:מידע נוסף
|
||||||
