|
בן איטה ובצלאל
נולד בצפת בתרע"א , 1911 שרת בהגנה נפל בעת שירותו בכ"ה בחשוון תש"ז , 19/11/1946 מקום נפילה: תל אביב באזור מרכז הארץ והשפלה מקום קבורה: גבעתיים - נחלת יצחק הותיר: בן ובת, אח ושתי אחיות |
בן 35 בנפלו |
|
קורות חיים:
בן איטה ובצלאל. נולד בשנת 1911 בעיר הגלילית צפת, דור שלישי בעיר. אחיו היה אחד ממפקדי ה"הגנה" בצפת ובבית הוריו היה ה"סליק" המרכזי של ה"הגנה" בעיר. על שמירתו הופקדה האם איטה בלטינשטר שבתושייתה הרבה הצליחה לא פעם להציל את הנשק שהוחבא ב"סליק" מידי הצבא והמשטרה הבריטיים וזכתה על-כך לאחר קום המדינה ל"אות ה'הגנה"'. בנעוריו שינה את שמו לבן-בצלאל. כבן למשפחה שהיתה מעורה בבעיות הביטחון הישוביות הצטרף משה ל"הגנה" והיה פעיל באזורי צפת, הגליל העליון ומרכז הארץ. בתקופת מאורעות הדמים תרצ"ו - תרצ"ט נחטף משה על-ידי אנשי כנופיות ערבים שחשדו בו שהוא יהודי, אולם בשל שליטתו בשפה הערבית ובאורח החיים הערבי הצליח משה להערים עליהם ושוחרר. בשנת 1938 הצטרף למשטרה וכל תקופת שירותו היה שליח נאמן של הש"י (שירות הידיעות של ה"הגנה"), העביר אליה ידיעות וביצע את המשימות שהוטלו עליו מטעמה באחריות ובנאמנות הראויה לציון. כן העביר ידיעות על חיפושים העומדים להיערך גם לארגוני האצ"ל והלח"י. מצפת עבר לשרת בבולשת הבריטית ביפו, ובתוקף תפקידו היו לנגד עיניו כל התיקים הסודיים של הבולשת ובהם ידיעות על אנשי מחתרת. אנשי הלח"י חשדו בו והאשימו אותו בשיתוף פעולה עם הבריטים ואף הזהירו אותו. משה נאלץ להתפטר מן המשטרה וכעבור זמן, כאשר חשב כי הרוחות נרגעו, חזר והתגייס למשטרה ובכך חרץ את גורלו. ביום כ"ה בחשון תש"ז (19.11.1946), כאשר עמד בתור לאוטובוס ברחוב בן יהודה בתל-אביב נגשו אליו שני צעירים מזויינים והכריזו כי הוא חייב מיתה. הם ירו בו והרגוהו במקום. משה הובא למנוחת-עולמים בטקס משטרתי מלא בבית העלמין בנחלת יצחק. השאיר בן ובת, אח ושתי אחיות. שמו מוזכר בספר "כדי החלב שרעמו" ובעתונות התקופה. |
|
|
|||
