סגן שלמה ברנר ז"ל
בן חנה ואלכסנדר
נולד בפולין
בט' באייר תרע"ב , 26/4/1911
נפל בעת מילוי תפקידו
בי"א בטבת תש"ח , 24/12/1947
מקום נפילה: קונגו הבלגית
מקום קבורה: חיפה


    • בן 36 בנפלו
    קורות חיים:
    שלמה, בן אלכסנדר וחנה, נולד ביום ט' באייר תרע"ב (26.4.1911) בפולניה. התייתם מהוריו בגיל 6. עלה ארצה בשנת 1922 עם עליית בלקינד, לכפר ילדים בעמק יזרעאל. הוא למד במחזור א' בבית הספר המקצועי שליד הטכניון בחיפה ואחר כך הצטרף ל"הגנה".
    שלמה נרשם לקלוב התעופה בתחילת פעילותו התעופתית. הוא סיים את בית הספר לתעופה של חברת "אוירון" וקיבל תעודת טייס במטוסי מנועים אזרחיים מכל הדגמים, חבר איגוד הטייסים בארץ ישראל. כן הוכשר להיות טייס דאונים והחזיק בשיא הדאייה בארץ. הדרגות אליהן הגיע בטייס היו הגבוהות ביותר אליהן הגיעו יהודים בארץ.
    שלמה היה חבר משלחת האופנוענים של "הפועל" לפולניה, ושם השתתף בפעולת העברת בחורות לארץ ישראל על ידי נישואים פיקטיביים.
    בתחילת שנת 1942, התקבלה, בועד הלאומי בירושלים, בקשה מהשגרירות הבלגית בירושלים, לגייס טייסים וטכנאי מטוסים לשרות ממשלת בלגיה בקונגו הבלגית ולשרות ממשלת צרפת החופשית. שתי הממשלות באפריקה היו מנותקות מארצותיהן וממקורות כח אדם בגלל מלחמת העולם ושלטון הנאצים באירופה. הבקשה הועברה על ידי הועד הלאומי אל הועד של הקלוב לתעופה ולידיעת מוסדות ההגנה. מוסדות ההגנה ראו חשיבות במשלוח אנשים למשימה זו והיו מעוניינים באימון אנשים כצוות אוויר במטוסים מתקדמים יותר מאלה שעמדו לרשותם.
    מפקד הקלוב, יוסף וקסלר, ביקש מתנדבים ומבין חברי הקלוב התנדבו חמישה ששניים מהם אושרו על ידי הבלגים והצרפתים. השניים: שלמה ברנר ומשה הדס. השניים יצאו למצרים ומשם במטוס "סאבנה" לקונגו הבלגית, סטנליוויל.
    בתום תקופת הנסיון הוחתמו שני החברים על חוזה לשלוש שנים או עד גמר מלחמת העולם השניה לכל המאוחר. לאחר אימונים קיבל, שלמה, תפקיד של טייס ומכונאי בטיסות ברחבי אפריקה וארצות אחרות.
    שלמה היה טייס מעולה ואמיץ לב. באחת מטיסותיו הוכרח לבצע נחיתת חירום-בטן, ללא גלגלים בג'ונגל וללא מסלול נחיתה. הוא ביצע זאת בהצלחה, ללא פגיעות בנפש. המסלול הזמני שהוכן להמראה לאחר נחיתת האונס קיבל את השם "ברנרוויל". שלמה החזיק בעיטור הבלגי "הכוכב השחור של בנין" וכן בעיטור הצרפתי "לגיון הכבוד".
    במשך כל זמן שהותו במקום היה שלמה פעיל בקרב חברי הקהילות היהודיות בקונגו והשתתף בפעולות שונות בארצות אפריקה לפי הוראות הוועד הלאומי. מטיבו היה שלמה נפש חיה ולוחמת, אמיץ ונועז ללא חת היה ספורטאי מחונן. הצטיין במיוחד בטיסה ודאיה, רכיבה על אופנועים ושחיה.
    אהב לשיר, היה בעל נפש רגישה, חבר טוב ומסור, נכון תמיד לבוא לעזרת הזולת, במיוחד בעת מצוקה, והיה, לכן, אהוב ומקובל בקרב הכל נודע במעשי הקונדסות שלו, אותם עשה בעיקר כדי לגרום נחת רוח לחבריו ולכל הסובבים אותו והיה "הרוח החיה" בכל מקום. היה "צבר" שובב ומלא חיים. תכונות אלה באו לידי בטוי בכל מקום בו היה: בבתי הספר, מחנות הכשרה וכו'. עם זאת שלמה היה אדם רציני, מפוכח ושקול במעשיו. הוא הצטיין בלמודיו ולאחר מכן בעבודתו, במיוחד בשטח המיכון החקלאי ולזמן מה נשלח לעבר הירדן, לבנון וסוריה להרכבת מכונות חקלאיות ולמתן הדרכה בנושא.
    בקיץ 1946 אולץ, שלמה, על פי הוראות מהארץ, להמשיך ולשרת תקופה נוספת באפריקה.
    באחת הטיסות, ביום י"א בטבת תש"ח (24.12.1947) ארעה תאונת טיס בה מצא שלמה את מותו.
    הוא הובא לקבורה בבית הקברות הנוצרי במיטוובה בקונגו בלגית.
    עצמותיו הועלו לארץ ושלמה ברנר נטמן ביום י"ח בחשוון תש"מ (8.11.1979) בבית העלמין הצבאי בחיפה.
    הוענקה לו דרגת סגן בחיל האוויר הישראלי. כן קיבל את אות ה"הגנה" ו"איתור העלה".


    חדר נרות