|
חוה, לפני שישים שנה נפלת מפגז ירדני במרכז ירושלים,
בעיצומה של מלחמת העצמאות. מי מאלה שהכירו אותך עדיין חי עימנו ? מהמשפחה - שלושת אחייך: אריה,חנה ויצחק, וכן רות גפן דותן, דבוריק ואולי גם קובי... מהחברות - מירה סגל (שאינני יודע מה איתה) וכן חיה גפן (אלמנתו של בן דוד של רות גפן-דותן, שהייתה חברתך הטובה בתקופת הנעורים). ובודאי יהודית שטיינר מבית הספר לאחיות בהדסה, שהיינו פוגשים כל שנה בחלוקת המלגות. ומי עוד נותר? - אינני יודע... ואת, שכולם הרעיפו שבחים על יופייך, על נועם הליכותייך, על התאמתך המלאה לתואר "אחות רחמנייה", בהיותך בעלת לב גדול ורחום, אילו חיים יכולת לחוות? אומרים שאגון ואת הייתם זוג משמיים. לאן היית יכולה להמריא לצידו? יכולת להביא ילדים רבים - שלך ושל אחרים, ולזכות לנכדים ולנינים... לראות עולם, להתמסר למקצוע,לתחביבים... כמה אנושיות וחום יכולת להוסיף למשפחת ז'זמר הקשה עם עצמה ועם הסביבה? אולי בחלוקת המלגות בהדסה את היית הרוח החיה שמאחורי המפעל היקר הזה, ולא שם ותמונה ? הדור שלי לא זכה להכיר אותך. גדלנו על המיתוס, על מסירות הנפש, על גבורתך, ועל אגון שהלך לשבי בגאון, והתנתק מהמשפחה. וכמובן שמך שנישא בגאווה ובאהבה על ידי חוי שלנו וחוה, בתה של מירה סגל... במשך השנים הצטרפנו לעליה לקבר כאן בירושלים, מסורת שנשמרת בקפדנות. לא נשכח את סבתא פרומה, שבשארית כוחותיה באה אל קברך ביום המלגות הראשון, את יוסף שהיה מגיע לבקרך כשהוא מלווה בדני הפיליפיני, ואת שולה, שמבית שקמה - חולה מאד - התעקשה להצטרף לנסיעה הארוכה לכאן, וכמובן את חנה - שעד לפני שנים ספורות הייתה מגיעה ומספרת עלייך הרבה, מתוקף קרבתה הרבה אלייך... כן, חוה, שישים שנה ואנו כאן, כמו בכל שנה, משלבים אזכרה בסיור בחלקת גדולי האומה, ולפעמים גם פוקדים את קברו של הרצל. עוד מעט ניפרד, וכמו בכל פעם נעבור בחזרה דרך אבו גוש, כי כאלה אנחנו - גם בעצב העמוק ביותר נותנים לקיבה קצת לשמוח, ואם זו לא תמצית האנושיות, אז תגידי את - חוה, אם כל חי - מה זאת אנושיות ?! תהי נשמתך צרורה בצרור החיים ! ל"ג בעומר תשס"ח הר הרצל |