סיפורי נשים וירושלים - רעות אודם

עדה זלצר הייתה קודם כל אמא. המשפחה שבנתה הייתה גרעינית מאוד: אמא. ובת. שנים ארוכות לא חיו יחד על אותה יבשת. אירועים עולמיים כמו שואת יהודי אירופה הביאו את האם למחנה הריכוז בטרנסניסטריה לשם הגיעה לא לפני שהצליחה לשלוח את הבת רחל ארצה בספינת מעפילים. אחרי שהייתה בטוחה שרחל מוגנת היטב, פנתה לעסוק בפעילות פוליטית כנגד המשטר הנאצי אמא אחת נגד היטלר. חופי ארץ ישראל קיבלו אותה בברכה. כאן חיכתה לה רחל, סטודנטית באוניברסיטה העברית. עדה, בת למשפחה אמידה, כימאית משכילה ומוערכת מרומניה, שורדת שואה, הייתה צריכה להמשיך ולשרוד גם כאן. סוף ימי המנדט ותחילת מלחמת העצמאות לא היו ימי שלווה ורווחה. היא מפרנסת את משפחתה בעבודה כאחות ולאחר מכן כאורגת. הכימיה תצטרך לחכות, כעת יש משפחה להאכיל! כשהצטרפה רחל להגנה הצטרפה גם האם. שוב רחוקות זו מזו אך שותפות למיזם חדש- יחד הן מקימות לנו מדינה. רחל בגוש עציון, עדה בירושלים. רחל מלווה שיירות עדה מרפאה חולים רחל בקרבות עדה מערימה על הבריטים ומצילה את הסליק של קטמון. מעניין אם ידעו זו על מעשיה של זו, אם הספיקו להתעדכן בין הקרבות. אמא ובת. 'ציפור נפשי' קראה עדה לרחל. הילדה הקטנה שחונכה על ברכי המוזיקה והאמנות הייתה ללוחמת חירות גאה. שתיהן נפלו. שתיהן בירושלים. "אם החולים והפצועים מתה" דיווחו ממפקדת ההגנה. מהמשפחה הגרעינית של עדה זלצר נותרו לנו סיפור ומצבה. אם ובת וירושלים. עדה זלצר, 1899-1948, אמא של רחל, 'אם החולים והפצועים', נצר אחרון __________ קול ציון: סיפורי נשים וירושלים I רעות אודם

חזרה