סיפור נפילת המטוס

"הזמן – ערב הפלישה; המצב היה חמור מאוד, הבריטים פינו חלקים רבים מן הארץ והקרבות בדרך ירושלים גברו ועצמו ולבשו ממדים נרחבים ביותר של מלחמה שיטתית. מיטב הכוחות של הכנופיות נתרכזו ועשו מאמצים נואשים כדי לנתק את הדרך לירושלים לגמרי ולהכות את חיל ההגנה שכבר יצא מן המחתרת ונלחם מלחמת תנופה.
באותו יום, 10.5.48, הגיעה ההתקפה שביצעה חטיבת "הראל" על הכפר בית מחסיר לשיאה. גורל ירושלים היה תלוי באם נצליח לכבוש כפר זה החולש על מבואות ירושלים, בכל הוואריאציות "הבורמאיות" הנתכנות בהתאם לשטחים שהיו אז בידינו. חנה בשדה התעופה בתל אביב מטוס מטיפוס "נורסמן" שהובא לפנות בוקר ולמחרתו כבר הוכנס לפעולה. הטייסים לא היו רגילים בו עדיין. גם מזג האויר היה מעונן ולא נוח. אלה שהטיסו אותו מסרו כי יש לו נטיה לתנודות פתאומיות. בינתיים נתקבלה פקודה מאת המטה הראשי לצאת לפעולה דחופה; מן ההכרח היה להפציץ ריכוזי כנופיות אשר לחצו בצורה קשה ביותר על לוחמינו בכביש ירושלים. בשדה התעופה נמצא אותה שעה הטייס שלא הכיר את מקום הפעולה.
מפקד החטיבה הבריק פעמים אין ספור, במשך היום הקודם והלילה, כי הפצצה אוירית הכרחית. בלי סיוע זה חשש לכשלון ההתקפה כולה. במשך כל הלילה ניסו טייסינו להגיע למטרה, אולם נאלצו כל פעם לחזור נוכח חומת העננים שחסמה את שער הגיא. אותו לילה לא עצמנו עין. עם בוקר הספיקו חמשינו להכין פצצה של 100 קילו (שבימים ההם היתה יחידה במינה). פצצה זו עלולה היתה להכריע את הקרב. המטוס היחיד שהיה בידינו, שהיה מסוגל לשאתה, היה ה"נורסמלן". בגלל מזג-האויר הרע לא ציוה מפקד חיל האויר על הטיסה, אלא ביקש מתנדבים בלבד. התנדבו מספר טייסים".
(מתוך דבר הרמטכ"ל - רא"ל יגאל ידין, בהקדמה לספר "מול שערי ירושלים" - לזכרו של דניאל בוקשטין)

המטוס המריא עם הקבוצה שמנתה ששה אנשים: שני טייסים, שני נשקים, משקיף אחד וצלם. ששה בחורים, הלא המה: דניאל בוקשטין, יריב שינבוים, שלמה רוטשטין, צבי שוסטרמן, שלמה כהן, יצחק שקלנביץ – שגורל אחד זימנם יחדיו. המטוב המריא בשעה 11 לפנה"צ במזג אויר מעונן. המשימה היתה לפעול בסביבת כפר סריס לסייע בפריצת הדרך לירושלים הנצורה. המטוס זינק לקראת תפקידו ויחד עם הלמות המנועים הלמו לבות היוצאים.
במשך כל הטיסה קויים קשר אלחוטי עם הבסיס. המטוס הגיע למטרה, הנמיך טוס בסיירו את הסביבה כדי להבחין יפה בנעשה בהיקף הפעולה והשידור האחרון שנתקבל היה קצר ומעשי ביותר: "חגים מעל למטרה ועומדים לשחרר את מטען הפצצות". מיד לאחר הודעה זו הופסק הקשר ודומה שהמטוס צלל לתוך האין. אגב, מטוס אחר, "פרימוס" ליווה את ה"נורסמן" אלא שנפגע בהגיעו למטרה, הצליח לרדת ירידת אונס ליד קרית ענבים וטייסו יצא בשלום.
משלא חזר ה"נורסמן" לבסיסו, וכל ידיעה אחרת נוספת לא שודרה ממנו נשלחו מטוסים לתור ולהביא ידיעה על גורלו, אלא שחזרו כלעומת שבאו בגלל מזג האויר הרע והראות הלקויה. אנשי המטה בנוה אילן ספרו אחר כך כי ראו את המטוס חג באויר מעל למטרה וצונח מעל לכפר סריס. הם שמעו גם התפוצצות אדירה של צצות, אולם מכיון שנעלם מתחום ראייתם, שכן אירע הדבר מעבר לרכס, לא ידעו אם זה היה קול נפץ של התפוצצות או של תאונה.
עד היום לא נתברר פשר האסון לאשורו. יש סבורים כי האסון אירע בשעת התרת מטען הפצצות שהיו כבדות אך פרימיטביות – חומר נפץ במשקל של מחצית הטונה בחבית. יש סבורים שהמטוס נפגע, צנח ארצה ונתפוצץ.
בית מחסיר נכבש במשך הקרב. הידיעה, שאוירון עמוס פצצות כבדות יצא לדרך, עודדה את לוחמי "הראל", שחידשו התקפתם בשצף-קצף.
פלוגת פלמ"ח שנשלחה על ידי מטה המקום לנסות להבקיע דרך למקום האסון כדי לעמוד על הפרטים או להציל, לא הצליחה. פילסה לה דרך בקרבות עזים ובפעולה נפלו שלושה בחורים.
המטוס נתרסק בקירסת חירבת אל ג'אבה. בשעת ההפוגה השניה הגיעה למקום ועדת חקירה, וחברים ובני המשפחה עסקו באיסוף ידיעות ופרטים שנראו סותרים זה את זה. הרבה לא נודע. שרידי האוירון נמצאו במקום. המנוע, שכבד היה, נתגלגל לתוך הואדי. מתוך באר הועלו שיירי עצמותיהם של הטייסים וקבר אחים נכרה להם בקרית ענבים. המנוע הושם בראש גלעד לזכר החללים ביום האזכרה מטעם חיל האויר הישראלי.