הקרב על נגבה

קיבוץ נגבה הוקם בשנת 1939 במקום חיוני ביותר מבחינה אסטרטגית: מצפון-מזרח לצומת כביש מג'דל (אשקלון)-בית-גוברין ו"כביש הנגב הפנימי" (הוא כביש ג'וליס-נירעם). במלחמת העצמאות היה הקיבוץ מוצב חוץ ראשון של מרחב "גבעתי" כלפי חלוץ הצבא המצרי.
מדרום למשק, במרחק של כ-1,700 מטר, שוכנת מצודת המשטרה עיראק-סוידאן שנתפסה על-ידי המצרים עוד ב-12 במאי 1948. הכוח שישב בה חלש על הצומת ועל נגבה והטריד את הקיבוץ. כוחותינו ביצעו מספר נסיונות לכבוש את המצודה, ובתגובה ביצע ב-21 במאי צוות קרב ממונע מצרי הפגנת כוח מול נגבה שלוותה בהפצצה כבדה מן האוויר. ההפצצה גרמה לאבידות בכוח אדם ולנזקים חמורים לרכוש. בין החללים היה מא"ז נגבה - יצחק דובנו ("יואב"). בימים הבאים הטרידו המצרים מדי יום את המשק, כשהם מפעילים אש טנקים בכינון ישיר וארטילריה כבדה, מפציצים מן האוויר ומבצעים סיורים אלימים. בעקבות ההתקפות תיגברו את מגיני נגבה כיתת מרגמות בינוניות ושתי מחלקות מגדוד 53 "גבעתי". כן תפסה יחידה אחרת מ"גבעתי" ב-28 במאי את מחנה ג'וליס, שנועד להוות בסיס להתקפות נגד על כוחות אוייב שתקפו את נגבה. בסוף מאי הגנו על נגבה הכוחות הבאים: 70 חברים (בהם נוער הכשרה צעיר, כולל 10 בנות בתפקידי קשר) וכ-70 מחיילי "גבעתי". חימושם של המגינים כלל 80 רובים, 20 תת- מקלעים, 6 מקלעים, 3 מרגמות 2 אינץ', 2 מק"בים, 2 מרגמות 81 מ"מ, פיא"ט אחד, 200 רימוני-יד ו-500 בקבוקי מולוטוב.
המשק היה מחופר ומבוצר להגנה. האנשים היו בעלי ניסיון בפעולה תחת אש והפגזות, בשל תקיפות ההטרדה התכופות של המצרים.
ב-1 ביוני נערכו המצרים להתקפה על נגבה במגמה לכבשה. הביצוע הוטל על גדוד מספר 1, ששימש כעתודת חיל המשלוח המצרי, וקיבל סיוע שכלל גונדת תותחי 25 ליטראות, סוללת תותחי 3.7 אינץ', פלוגת שריוניות, ופלוגת טנקים קלים שהופעלה לראשונה במלחמה, והמצרים האמינו כי תביא להם ניצחון קל. התוכנית המצרית קבעה כי התוקפים יכתרו את נגבה מכל עבריה ואחר יפרצו אליה מדרום, כאשר השריון נע בראש הכוח.
ב-2 ביוני החלה ההתקפה. בחיפוי הרעשה ארטילרית כבדה שהחלה בחצות וגברה לקראת שחר, התקדמו שלושה טורי שריון שכללו 7 טנקים ו-12 שריוניות מכיוון משטרת עיראק-סוידאן, ומאחוריהם יחידות החי"ר. התוקפים הסתייעו גם בריכוז גדול של נשק מסייע וב-2 מטוסי קרב שהפציצו את נגבה. בשעה 07.00 הגיעו הטנקים למרחק כ-100 מטר מהגדר הדרומית של המשק, אך החי"ר לא הצליח להתקדם בעקבותיהם עקב האש החזקה של המגינים, שגרמה לו אבידות רבות. הטנקים ניסו לפרוץ בפאה הדרומית-מערבית של הקיבוץ, כשהם פועלים מול עמדות 6, 7 ו-8. כל העמדות הללו נפגעו. טנק החלוץ הצליח לפרוץ את הגדרות ועלה על עמדה 6 (ראה מפה). כל צוות העמדה נפגע ונסוג, והלוחם היחיד שנותר שלם הטיל על הטנק בקבוק מולוטוב; גם אחד מחיילי "גבעתי" רץ לעבר הטנק והטיל בו בקבוק מולוטוב; למקום הגיע גם צוות פיא"ט מעמדה 7 שתקף אף הוא את הטנק. למרות כל המאמצים לא נפגע הטנק, אולם להפתעת המגינים החל לפתע לסגת, ואנשי נגבה מיהרו ותפסו את העמדה ההרוסה. בעקבות נסיגת טנק החלוץ החלה נסיגה כללית של הכוח המצרי. התברר כי בדיוק בשלב זה הופיעה באגפם של המצרים יחידת הג'יפים "חיות הנגב", שהזעיק מח"ט "גבעתי" ממחנה חצור. היחידה פשטה על המצרים, מצד ג'וליס, ובהגיע הג'יפים למרחק כמה מאות מטרים מהטנקים המצריים נפרשו כמניפה ופתחו במכת אש עזה לעברם. פשיטה זאת הכריעה סופית את הקרב, והעובדה ששני טנקים עלו על מוקשים בעת ההסתערות רק סייעה להחלטת המצרים לסגת. הם נסוגו בשעה 11.00, תוך הזעקת מטוסים לעזרתם והעלאת מסך עשן. בעת הנסיגה סבל החי"ר המצרי אבידות כבדות מאש המגינים.
בסך הכול הסתכמו אבידות האוייב ב-100 הרוגים ופצועים. כן נפגעו 4 טנקים ו-2 זחליות נושאות ברן. אבידותינו היו 8 הרוגים ו-11 פצועים.
ההתקפה השנייה בוצעה ב-12 ביולי. הפעם תקפו המצרים בכוח של 3 גדודים, כאשר 2 גדודים מבטיחים את האגפים, וגדוד מובחר מתוגבר ועימו פלוגת טנקים ופלוגת שריוניות, תוקף את הקיבוץ בסיוע ארטילרי כבד. ההתקפה החלה בבוקר מכל הכיוונים, בעת ובעונה אחת. במשך כ-5 שעות הותקפה נגבה באש תלולה ושטוחת מסלול על-ידי מטוסים, ובשעה 11.00 החלה ההסתערות. ההסתערות הראשונה נבלמה בטווח 150 מ' מהגדר. המצרים נסוגו בשעה 13.00 להתארגנות, וההפצצה וההפגזה חודשו. בשעה 16.00 נערכה הסתערות נוספת, שנבלמה על סף הגדר הממוקשת. המצרים נסוגו סופית. אבידותיהם היו כ-300 הרוגים ופצועים, וכן איבדו טנק ו-4 זחליות נושאות ברן. אבידותינו היו 5 הרוגים ו-16 פצועים.
הגנת המופת של נגבה הפכה לסמל עמידת יישובי ההגנה המרחבית, והדגישה את יתרונם של המעטים הלוחמים על חירותם, אדמתם וביתם, מול הרבים מחפשי הניצחון הקל.