| <a target='_parent' href='../show_item.asp?levelId=mainLevel' >ראשי</a> -> -> <a>אלראי יואל</a> |
| אלראי יואל |
תקופת כהונתו: 8.12.83 - 28.2.89. 1.3.89 - 1.11.93. יואל אלראי, הבן הראשון שנולד למקימי נתניה: הילד שגדל עם היישוב שצץ בין החולות: הנער שלחם - לצד שאר המתיישבים - בשממה, באיתני הטבע ובשאר צוקי העתים, ובכוחות משותפים יכלו להם: הנער, שמתוך צמיחתו בחולות הנודדים קלט מן השורש את דרך החיים של אחיזה בקרקע בכל מחיר, של אהבת כל רגב מרגביה ושל ההשתדלות להעניק לה את המיטב. יואל אלראי נולד בשנת 1930, בתקופה של מחסור, תקופה שבה נאחזו המתיישבים בציפורניהם בקרקע החולית, מתוך שהם נלחמים במחלת הקדחת, בביצות ובשממה וסובלים מן הריחוק הרב של היישובים האחרים ומחוסר אמצעים להתבססות ולתנאי מחיה הוגנים. כל זאת, לנגד עיניהם של הפורעים הערביים, המייחלים לשעת הכושר לנשל את היהודים מהיישוב ומהארץ. על אותם ימים מעלה יואל אלראי את זיכרונותיו אלו: במאורעות 1936, עקרו בריונים ערביים את הפרדס שלנו, וכך לא נותר לנו כסף לצורכי המחיה הבסיסיים. הגיעו הדברים לידי כך, שבאחד הימים סולקתי מבית הספר "ביאליק" שבו למדתי משום שאבי לא היה יכול לשלם את המעות המעטות שנדרש לשלם לשכר הלימוד. לעולם לא אשכח את אבי באותה העת. דומה היה שבאחת חשך עליו עולמו. נאלצנו ללקוט עשבי בר שניתן לאכלם, ואמי בישלה מהם מרק שממנו שבענו בדוחק רב. החיים בנתניה באותה תקופה היו רצופי הרפתקאות, בלא מסגרות, הכול נלחמים על פת לחם ומתמודדים עם איתני הטבע והפורעים הערביים. איש איש ועולמו, איש איש ומשפחתו לוחמים מלחמת קיום עקשנית. ליד המושבה נתניה שכן הכפר הערבי אום ח'אלד. הנערים היהודיים התרועעו עם הנערים הערביים, עובדים ערביים עבדו במשקי היהודים, ויחסי שכנות קרובים נקשרו במשך השנים. אבל הכנופיות הערביות שחבריהן באו מהכפרים הרחוקים היו מאיימות על היהודים ועל הערבים החפצים בחיי אחווה ומתנכלות ליישוב היהודי. כשסיים הנער יואל את חוק לימודיו בבית הספר "ביאליק", פנה ללמוד בבית הספר החקלאי בפרדס-חנה, אך מקץ שנה חזר לנתניה לביה"ס התיכון "טשרניחובסקי", שזה עתה הוקם, ובשנת 1947 סיים את לימודיו בו והיה לבוגר המחזור הראשון. במהלך לימודיו בבית הספר התיכון התגייס יואל, כרבים מבני דורו, למשימות ביטחון במסגרת "ההגנה". באותה העת החל לפתח את כישוריו בשדה הספורט והצטרף לקבוצת הכדורגל של "מכבי נתניה". זמן מה לאחר סיום לימודיו בבית הספר התיכון נסע יואל ללמוד משפטים באוניברסיטת לונדון, אלא שהמלחמה הקשה, מלחמת העצמאות, שניטשה באותם ימים בישראל, לא הניחה לו לשקוד בשלווה על לימודיו, ומקץ חודשים מספר שב הביתה ונרתם למאמץ המלחמה. עם שובו ארצה הוא מתגייס לחיל התותחנים, שזה עתה נולד. לאחר השתלמות קצרה הוא נעשה למדריך בכיר בחיל התותחנים ומשתתף עם פיקודיו בכמה וכמה קרבות. משתמה המלחמה החיים שבים למסלולם, ויואל חוזר לספסל הלימודים, והפעם - לאוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1954 הוא מסיים את לימודי התואר השני, ומוכתר בתואר "מוסמך למשפטים". עם תום לימודיו הוא נישא לפנינה. הזוג הצעיר מתגורר בנתניה, ויואל יוצא לשנת התמחות בתל-אביב. עם סיומה הוא פותח משרד לעריכת דין בנתניה. משרד זה היה שלוחה של אחד המשרדים הבולטים בארץ באותה תקופה, ובראשו עמד עו"ד שמואל תמיר. במהלך עבודתו במשרד זה השתתף יואל אלראי בשלב הערעור של אחד המשפטים הסוערים והמזעזעים ביותר בתולדות המשפט בישראל, "משפט קסטנר". במלחמת סיני השתתף יואל אלראי, במסגרת חיל התותחנים, בכיבוש רפיח, ולאחר מכן - בכיבוש כל חצי האי סיני. במקביל לעבודתו כעורך דין ממשיך יואל לשחק להנאתו בקבוצת הכדורגל של "מכבי נתניה", שם הוא נודע כאחד החלוצים כובשי השערים. במשך השנים הוא מצליח להבקיע לשעריהם של מרבית השוערים, לרבות יעקב חודרוב האגדי. במלחמות שפקדו את עם ישראל בשנים הבאות, במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה, יואל משתתף בקרבות עקובים מדם המותירים חותם עמוק בנפשו. חודשים מספר לפני מלחמת יום הכיפורים מועבר עורך הדין יואל אלראי לפרקליטות הצבאית כדי שיתרום בה מניסיונו ומיכולתו המקצועית. במהלך השנים התערה יואל בחייה של נתניה המתפתחת, ונעשה לדמות מוכרת ואהודה בעיר. לא ייפלא אפוא שהוצע לו להירתם לעשייה למען הציבור ולהצטרף לחיים הפוליטיים. בשנת 1973 פנו אל אלראי אנשי תנועת החרות וביקשו ממנה שיהיה לאחד מנציגיהם במועצה. בבחירות הפנימיות נבחר יואל אלראי לראשות מועצת הסניף ולקראת הבחירות שהתקיימו בשנת 1974 שובץ במקום השני, לאחר עובד בן-עמי שעמד בראש הרשימה. לאחר הבחירות התברר, שמפלגת העבודה היא שתרכיב קואליציה ולא גח"ל (גוש חרות-ליברלים). בן-עמי החליט לנטוש את הזירה הפוליטית-העירונית, וכך הפך יואל אלראי לראש המפלגה בנתניה ולמנהיג האופוזיציה. במשך שתי תקופות כהונה (1979-1974, 1983-1979) שימש יואל אלראי מנהיג האופוזיציה, ואנשי הפלוגתא שלו היו מי שהנהיגו את העיר באותה העת. רב היה מפח נפשו של האופוזיציונר הלוחם כשראה את הנעשה וידע, שאילו בידיו ניתנו המושכות, היה הוא מנווט את העיר למסלול שונה לחלוטין. כשהוחל בהכנות לבחירות של שנת 1983 החליט יואל לפרוש מהחיים הציבוריים אשר עד לאותה העת הסבו לו אכזבה, ואולם בלחץ חבריו, שהאמינו בו ובדרכו, ניאות להתמודד ואכן נבחר לראשות העיר נתניה. ביום שלאחר הבחירות הודיע ראש העיר החדש על שינוי מהפכני במבנה הארגוני של העירייה. "כינסתי את כל העובדים והודעתי שאני משנה את כל המבנה הארגוני. איחדתי מספר רב של מחלקות במסגרת של אגפים והצבתי בראש המערכת אנשים, שלדעתי, התאימו לכך ביותר כיוון שמצאתי אותם בעלי כושר מנהיגות, יוזמה ותעוזה". לאחר שהבריא את המנגנון העירוני והוציא אותו מקפאונו הממושך, פנה יואל להגשים את חלומותיו על נתניה שונה, מפותחת ויפה. כדרכו, הוא בוחר להתמודד עם אתגרים - שאמנם קשים הם ומסובכים ביותר - ואולם אם יוכל להם, ישנו את פניה של נתניה תכלית השינוי. בשאפתנות ובמרץ רב ניגש לפרויקט הגדול של בניית מדרחוב בחלקו המערבי של רחוב הרצל, שיתאים לאופיה התיירותי המיוחד של נתניה. את היכל התרבות תכננו להקים - בתור בית תרבות קטן - עוד בתקופת קודמו בתפקיד. בעיני רוחו ראה יואל אלראי את היכל התרבות בתור היכל מפואר, מרווח ומעוצב כיאה לאכסניה של תרבות המשמשת את נתניה ואת כל יישובי הסביבה. כך הורה למתכננים לתכננו, ובמהלך תקופת כהונתו הראשונה הלך והוקם בנתניה מבנה מרהיב עין ביופיו. "בטכס חנוכת ההיכל, "כשעמדתי על הבמה והבטתי על כותלי השיש הבוהקים - שעתידים לבוא ביניהם כל שוחרי התרבות מנתניה ומסביבותיה - ועל עיניהם מלאות הגאווה של אלפי התושבים שנהרו למקום, ידעתי שגולת הכותרת של פעילותי בתקופת כהונתי הראשונה, ואולי בכל ימי חיי, ניצבת לעומתי מושלמת, יפה וגאה". מול היכל התרבות, בקצהו המזרחי של רחוב הרצל, ניצב לו "קניון השרון" פרוייקט מורכב ומסובך אף הוא, שהוקם על ידי יזם פרטי. היזם השקיע במקום עשרות מיליוני דולרים לאחר שווידא, שהרשות המקומית תעשה ככל יכולתה לסייע בידו בתכנון ובביצוע. ואכן, כל המנגנון העירוני התגייס למען הקניון, ולא בכדי. הקניון שינה את רמת חיי המסחר של העיר, ובהדרו יוצא הדופן שיווה לה חזות אחרת. בצד הפרויקטים הגדולים שהחל בהקמתם, המשיך יואל אלראי במשימות הרבות הקשורות בחיי היומיום בעיר. אחת המשימות הבהולות הייתה אספקת מים ראויים לשתייה לתושבים מאחר שרוב מאגרי המים של העיר הומלחו. הפתרון נמצא ויצא אל הפועל בפרויקט המורכב של התחברות למפעל המים האזורי של "מקורות". חזותה של העיר נשתנתה בשל אהבתו לנוי, ואמונתו שגינון נאה בצד מדרכות חדשות ונאות וכבישים רחבי ידיים מוסיפים רבות לאיכות חיי התושבים. בחלקים נרחבים של העיר החלו להרוס את התשתית הקיימת זה עשרות בשנים. זמן מה אחרי כן צצו כבמטה קסם פינות נוי ובהן פרחי העונה בשלל צבעים, מתקני משחקים לילדים, ומדרכות וכבישים בסגנון חדשני. תושבי העיר החלו מתבוננים סביבם וחשים, ששינויים אכן מתרחשים גם בסביבתם הקרובה. שנים רבות מדי חורף הופיע שמה של נתניה בכותרות העיתונים. מהם שכינוה "ונציה של ישראל" בשל שיטפונות מי הגשמים, שיצרו אגמי מים בפתחי בתיהם של מאות משפחות, וניתקו אותן מן הסביבה. יואל אלראי ראה זאת מחובתו לפתור את הבעיה ולהקים מערכת ניקוז ראויה לשמה. חדור אמונה בצדקת דרכו, הטיל על כלל התושבים היטל שנועד למשימת התיעול. תגובתם של מקצת תושבי העיר ונבחרי הציבור לא אחרה לבוא. הללו לא הסכימו לשלם מכיסם כדי לממן את הפתרון לבעייתם של תושבים אחרים, נפגעי השיטפונות, וביקשו שהעירייה תממן את הפרויקט. לאחר מאבק אישי וציבורי ממושך, שהיה הקשה והחמור במאבקים שידע יואל אלראי בתקופת כהונתו, הצליח לשכנע את המפגינים נגדו בנכונות עמדתו. ואכן, משהושלם הפרויקט בחלקים נרחבים של העיר, ומשנוכחו התושבים שבהגיע החורף שוב אין אגמי מים נקווים בחלקים נרחבים של העיר, שוכנעו הכול בצדקת דרכו של ראש העיר. תחום אחר שהחליט אלראי להתמקד בו ולהפנות אליו משאבים רבים, היה תחום החינוך. מאז ומעולם היה תחום זה קרוב ללבו בשל אמונתו, שתחום החינוך שווה ערך הוא לתחום הביטחון, ואם פנינו למדינה ולחברה מפותחת ומתוקנת יש להשקיע בשני התחומים האלה השקעה יוצאת דופן. יואל הביט סביבו עם כניסתו לתפקידו וראה בתי ספר ישנים שזה עשרות בשנים לא הושקעו בהם משאבים כראוי לאכסניה לחינוך הדור הצעיר. היה הכרח - מצד אחד - לטפל בכל המבנים הקיימים החל בגני הילדים וכלה בבתי הספר התיכוניים, ומצד שני - לבנות בתי ספר וגנים חדשים לאוכלוסייה שהלכה ורבתה בעקבות צמיחתה של העיר ובעקבות הריבוי הטבעי. זמן קצר לאחר כניסתו של אלראי לתפקידו החלו להקים כמה מבני חינוך ולשפר את המבנים הקיימים. מערכת החינוך העירוני החלה ליזום פעילויות של העשרה בחינוך לבני הנוער, להגביר את הסיוע בתחום החינוך לשכבות המצוקה ולהפנות משאבים לפרויקטים ייחודיים בתחום החינוך, כמו סיוע בקליטתם של אלפי העולים מרוסיה ומאתיופיה שהשתקעו בנתניה, טיפוחם של הילדים המחוננים וסיוע למרכזים קהילתיים ולנוער במצוקה. וכך יוחד יותר משליש מתקצוב העירייה למטרת חינוכם של בני הנוער. נתניה בנויה, כערים רבות אחרות, סביב הגרעין המרכזי של העיר. מתיישביה הראשונים בנו את האזור הקרוי כיום "מרכז העיר", ואט אט הלכה העיר והתפשטה לכל עבר, ובה שכונות רבות העוטרות את המרכז, מהן שכונות שנבנו בשנותיה הראשונות של המדינה ונעשו לשכונות מצוקה מרובות סבל ועוני. בסוף שנות ה-70 הוחל בשיקומן של מקצת השכונות, ובמהלך שנות ה-80 הואץ תהליך השיקום. משקיבל לידיו יואל אלראי את מושכות ההנהגה לתקופת כהונה שנייה, החליט לבצע שינויים מרחיקי לכת במבנה העירייה כדי שתתאים למטלות אשר הועיד לה. בוטלו יחידות והוקמו מינהלים, ואלה איחדו בתוכם כמה אגפים. כך נעשה מינהל העירייה למצומצם, יעיל ונכון לאתגרים. והנה, זמן קצר לאחר מכן התרחש הנס שעם ישראל ייחל והתפלל לו כל העת. שערי ברית המועצות וארצות מצוקה אחרות נפתחו וה"אקסודוס" הגדול החל במלוא עוצמתו. משק כנפי ההיסטוריה לא פסח על נתניה ואף העניק לה את הזכות ואת החובה לעמוד בשורה הראשונה של הערים קולטות העלייה בישראל. "המערכת העירונית עם העיר כולה הוכנסו באחת לתוך המערבולת הקדחתנית של קבלת העולים והדאגה לקליטתם המהירה, וקליטה פירושה: מציאת פתרונות דיור הולמים, מקורות תעסוקה ושאר הפרטים הסבוכים הקשורים בהפיכתם של כ-30 אלף עולים חדשים לתושבים מן המניין בנתניה. בנוסף לכך לא פסקה הנהירה של תושבים מכל קצווי הארץ שביקשו למצוא בנתניה מקום מגורים בעל איכות חיים גבוהה. בעקבות כל אלו הוחל, בקצב מזורז, בבנייתה של "נתניה החדשה" בכל האזור שמדרום למרכז העיר ועד למכון וינגייט. באזור זה יוקמו בצד מבני מגורים גם אתרי תעשייה, מסחר ותיירות, וכך יינתן לה תפקיד רב-חשיבות בהגשמתן של המשימות הלאומיות של שנות התשעים"..
| |||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||
