העפלה

"איך נרטבתי אותו לילה... על חוף נהריה"
(מתוך "נאום תשובה לרב חובל איטלקי" מאת נ' אלתרמן).
בתולדות ההעפלה מופיעה נהריה כחופם של המעפילים בשתי תקופות: הראשונה בשנת 1939 והשנייה לאחר מלחמת העולם השנייה. תושבי נהריה סייעו בכל דרך אפשרית בקליטת המעפילים החל מהורדתם לסירות בלב ים באישון ליל ועד להסתרתם בבתיהם מפני הבריטים. כזה הוא סיפורה של האנייה "חנה סנש" שהגיעה לנהריה בליל ה-25 לדצמבר 1945 עם 252 מעפילים. אנייה זו נתקעה בסלעים במרחק כ-300 מטר מהחוף. תושבי נהריה המצוידים בחבלים, סייעו לעולים להגיע ליבשה, שם חיכו להם משאיות ואוטובוסים שפיזרו אותם ביישובי הסביבה לפני שיתגלו על ידי הצבא הבריטי. בבוקר נתגלתה האנייה על ידי הבריטים כשהיא מוטלת על צדה ועליה כרזה בה כתוב "תהי הספינה מצבת זיכרון למיליון אחינו ואחיותינו הטבוחים באירופה וזעקת אשמתנו נגד הממשלה הבריטית".
"האומות המאוחדות" הייתה האנייה האחרונה שהצליחה לפרוץ את ההסגר. בראשון לינואר 1948 באור היום הורדו 537 המעפילים לחוף בסיועם של תושבי נהריה והוסתרו בבתי התושבים. בבוקר יום המחרת ערך הצבא הבריטי חיפושים בבתי התושבים ואיתר 131 מעפילים אותם ריכז בבית הקולנוע המקומי. למזלם הם לא גורשו לקפריסין אלא נמסרו לנציגי הסוכנות היהודית אשר העבירו אותם למחנה העולים בקריית שמואל.
גם ילדי נהריה השתתפו בהורדת המעפילים. על כך מספרת המורה חנה כספי: "כשיצא הקול שאניית מעפילים הגיעה לחוף נהריה התרוקן בית הספר - כולנו, ילדים ומורים רצנו לכיוון הים לעזור למעפילים. איש לא שאל מי אחראי לכל הריצה הזאת. הרי נשקפה סכנה לילדים. לא חשבנו על כך, ידענו שצריך לעזור וזהו זה. תלמידנו הבוגרים, שהיו חברי הימייה, לא שמו לב לקור, לגלים הגבוהים, לסכנות, והיו הראשונים שקפצו למים להעברת מעפילים".
ואלו שמות אניות המעפילים הנוספות שהגיעו לחוף נהריה: "אטראטו", "אסימי", "קולרדו", "עליה".
כאן ראוי לציין שילדי נהריה לקחו חלק במשימות ביטחוניות אחרות בהתאם ליכולתם, כגון מילוי שקי חול לעמדות ההגנה, ניקוי הנשק והתחמושת. הילדים נענו תמיד בהתלהבות למרות החשש שיתגלו וייעצרו על ידי השוטרים הבריטים.

מתוך: צדוק אשל, 1999, ספר נהריה, הוצאת מועדון "רוטרי" נהריה, "האופן הפנימי" והמרכז הפדגוגי נהריה.