בתחילת קיץ 1937 נכתבו בעיתון "בוסתנאי" הדברים הבאים: "... וחרפה היא באמת לאדם מן היישוב, שלא ביקר עדיין בנתניה, ולא טייל על שפת ימה בשעות הרחיצה. חמש פעמים ביום מביאה האוטובוסים אורחים מתל אביב... ויש ימים, אשר מספר האורחים מגיע למאות...".
משעה שהוחלט, שנתניה תהיה למרכז עירוני ולקייט יהיה בו מקום מרכזי, הושם דגש מיוחד על חזותו החיצונית של היישוב , והונחה תשתית תיירות.
ב- 1933 הוקם המלון הראשון "תל אביב". ארבע שנים אחר כן כבר ניצבו ביישוב החדש חמישה בתי מלון בינהם מלון "עדן", בית
קולנוע "אסתר", גנים ציבוריים ופארקים.
אחד המאיצים המכריעים בפיתוח ענף הקייט והנופש בנתניה היה הקמת מחנות הצבא הבריטי בתחומה. חיילי הצבא הבריטי ואורחיהם ביקשו להם מקום לבלות ולנפוש בו , ואז החלו לצוץ בתי מלון, מסעדות ובתי קפה.
מעודדת מניצני ההצלחה הקימה מועצת נתניה את "ועדת המרגוע המרפא", שתפקידה היה לפתח את שירותי התיירות בעיר. הוחל לפתח חופי הרחצה ולעשותם לאזורי רחצה רשמיים, הוקמו סככות למצילים, שירותי חוף, אורוות לסוסים ומזח לספינות. ועדת המרגוע ארגנה גם מחנות קיץ על שפת הים לבני נוער שבסיסם היה בבית ספר ביאליק.
מתוך: שר - אל דוידוביץ, 1992, נתניה סיפורה של עיר, הוצאת מוטיב - דביר כצמן.
|
