בחג הפסח בשנת 1930 עמדו עשרת הבתים הראשונים של נתניה על תילם, ומיד הוגשה בקשה לאשר הלוואה למתיישבים נוספים. בד בבד עם בניית הבתים הראשונים הוקמו מבנים לשירות הקהילה. ב- 1930 נפתחו החנות הראשונה וגן הילדים הראשון. כן החלו לתכנן בניית בית הספר בשביל הילדים שהתגוררו ביישוב.
ב- 19 באוקטובר 1932 העניקו הבריטים ליישוב מעמד של "כפר" וצבי פייקוביץ (אלון) מהמתיישבים הראשונים שהגיעו ממסחה - מונה ל"מוכתר" הכפר.
על ניהול המושבה הופקד "ועד המושבה" שהוקם ע"י החברים ונתמך ע"י הועד הראשי של "בני בנימין" ופעל על פי חוקה ותקנות שבהם פורטו הזכויות של החברים. כל חבר שילם מס קבוע, וזה שימש לתשלום הוצאות הקהילה כגון אחזקת רופא, שוחט ושמירה.
עוד בראשית 1924 החל לפעול בנק "בני בנימין", שהוקם במתכונת של אגודה שיתופית, במשרד קטן ביפו. מרים פלז רכשה מניות ב 2,000 לי"מ ונתן שטראוס ב 1000 לי"מ. זה היה עיקר ההון ההתחלתי. הפצת המניות בקרב החברים התנהלה בעצלתיים, למרות הפניות מצד המרכז. הוחלט כי כל בקשת ההלוואה תהיה מותנית באישור ועד הסניף המקומי של "בני בנימין". התנאים היו מתחילה טובים מאשר בנק מסחרי אחר: 7% ריבית במקום 9% ולקופה של שנה במקום חצי שנה ופחות כמקובל.כמנהל מונה יששכר דב בר דרורא (דרורי), מראשי דאר היום ועיתונאי ותיק, אף שהיה חסר כל השכלה כלכלית - מינהלתית.
"החברה לפיתוח חוף נתניה", כחברת בת של "הנוטע" פעלה בשיטות דומות לאלו של חברת "הכשרת היישוב" וחברות מקרקעין אחרות: החברה פעלה ממשרדיה בתל אביב, מאותו בנין שבו שכנו משרדי "בני בנימין" ו"הנוטע". בעזרת סוכנים באירופה הפיצה מפה ובה סומנו המגרשים שהיו מיועדים לחכירה או לקנייה וגלויה עליה צוירה תכנית הפיתוח של האדריכל קליפורד הולידיי. הסוכנים היו מוכרים או מחכירים את המגרשים בהתאם לתנאי החברה ושולחים את האינפורמציה למטה החברה בתל אביב.
בסוף שנות השלושים חל גידול באוכלוסיית נתניה, כלכלתה התחזקה ובשנת 1940 קיבלה מעמד של "מועצת עיר" - township בשל היותה עיירה לכל דבר, וכן עקב הקשרים הטובים שהיו לבן עמי עם המנדאט הבריטי. היה זה שלב נוסף בדרך להפיכתה למוקד עירוני לכל דבר.
מתוך: שר - אל דוידוביץ, 1992, נתניה סיפורה של עיר, הוצאת מוטיב - דביר כצמן.
|
